מיומנו (וצלקותיו) של מתכנן מכני -

אופס. הלך הכסף

כולנו מתחזקים מאגר פדיחות, כאלה שעלו לחברה כסף. ובין כל אלה יש את זו שמקבלת כבוד במדף הבושה. שלי עלתה לחברה 100,000$ אם זכרוני אינו מטעני.

הייתי מהנדס פרויקט – אחראי על הצוות המכאני והצד הטכני מול הלקוח – חברת ענק בהודו. בנינו עבורם איזשהו מתקן. במתקן יש 12 בריכות גדולות מבטון. מערכת ניקוי תוכננה על ידי קבלן משנה שלנו, והיא מותקנת מתחת לקורת ענק שהוצבה לרוחב כל בריכה.

ההודים עבדו עם מערכת CAD ומערכת ניהול מסמכים אחת, ואנחנו, כמובן, עם אחרת. דרישת לקוח – שחברה שלישית תבצע המרה של כל הקבצים ותכין מחדש את כל השרטוטים שלנו בהתאם למערכת שהם אוהבים. אחד התפקידים שלנו בצוות המכאני היה לבדוק שהכל עובר תקין.

בוקר יום שני, טלפון בהול מהאתר. הנציג שלנו בהתמוטטות עצבים. הלקוח יוצק קורות בטון וסיים כבר 4 מתוך ה-12. בדיקה מעלה שקבלן המשנה שלנו שינה את הקורות מבטון לפלדה (כי הם נתקעו במערכת הניקוי שהוא תכנן), אבל בהמרת הקבצים פספסו את זה, וגם אני והצוות פספסנו את זה. בשרטוטים אצל ההודים נשארו קורות בטון. עושים קצת בקרת נזקים – צריך לשבור את הבטון ולהתקין קורות פלדה. 4 קורות זה יקר אבל לא נורא. מעדכנים את הנציג וחושבים שסיימנו עם זה.

שעה לאחר מכן, טלפון נוסף. הנציג על סף בכי, מעדכן אותנו במילותיו של ההודי האחראי: "שילמו לי לצקת קורות בטון, אני יוצק קורות בטון. לא עוצר!". לא עזר שום דבר. הוא יצק את כל ה-12, ואחרי כן פירקנו את כל ה-12, והחלפנו בקורות פלדה. 100,000$ לפח ולקח שלעולם לא אשכח.

אחד הדברים שחברה נמדדת בהם הוא היחס לעובדים. אחד התורמים הגדולים ליצירתיות – לתת לעובדים את החופש לנסות ולהתנסות. לפעמים טועים וגם מזה לומדים. שמח לומר שהחברה שבה עבדתי מקבלת ציון 100 גם על זה וגם על זה. לא נענשתי, לא פוטרתי. להיפך, עשינו תחקיר ענייני, הצבנו מנגנונים למניעת שגיאות כאלה, ועברנו הלאה.

ומעבר לסיפור ללינקדאין ולנכדים, מה זה תרם לי? למדתי קצת על מנגנוני בקרה בפרויקט, אבל בעיקר למדתי איך מנהל ואיך חברה צריכים להתייחס לעובדים!

מתקן התפלה בבניה ובו מספר בריכות ענק ופועלים מסביבו