מיומנו (וצלקותיו) של מתכנן מכני -

התפשטות תרמית בריח עוף

"לא חושב שזה יעבוד, ערן. אבל אם ככה אתה רוצה, אתה בא איתי אל היצרן כשהוא עושה את זה".

נדרשתי לאפיצות לחץ בין גליל צר ויחסית ארוך (לך תכתוב על פינים צרים וארוכים בלי להסתבך...), לבין חור באיזהשהו חלק. חששתי שפטיש או press יכופפו את החלק ובחרתי במנגנון התפשטות תרמית שמרגיש לי יותר "טבעי".

אחראי שכמוני, התקשרתי יום קודם ליצרן: "שימו את ה"חורים" בתנור, 230-260 מעלות.  את הגלילים אל תשימו במקפיא. ההתכווצות שלהם זניחה וכשתוציאו אותם, הם מיד יתכסו בלחות שאני לא רוצה".

‍

אנחנו מגיעים אליו למחרת, וכמובן שהוא מוציא את הגלילים מהמקפיא (סעמק!).

למקומות, היכון, אחד פותח את התנור, שני שולף ממנו "חור" ומניחים להרכבה. שומעים "קלינג" כשהגליל פוגע בתחתית החור (כמתוכנן) והבוס שלי נושם אנחת רווחה. עוד לא נהננו מהרגע והיצרן תופס את ההרכבה, רץ לpress, ומועך אותה עד שהגליל מתכופף ללא תקנה (מזל שדאגתי לספייר).מספר נזיפות מאוחר יותר, כולם נפעמים מכוחה של התפשטות תרמית, והשאר עובר חלק.שאלה אחת נשארה - למה לכל ההרכבות ריח של נקניק?!  אז מסתבר שלא באמת יש ליצרן תנור. הכל חומם בטוסטר-אובן, דקה אחרי ארוחת הצהריים...

‍

תמונה הומוריסטית של שיפוד שעליו נקניקיות ופיני מיקום, על רקע תנור דולק.