מיומנו (וצלקותיו) של מתכנן מכני -

כמה "סופני" הוא מסלול הקריירה שלי?

הראשון – רק ביטחוני.

השנייה – רוצה לנהל פרויקטים.

השלישי – העולם שלו ירוק – חייב אנרגיות מתחדשות.

הרביעי – חולה על אווירודינמיקה.

החמישית – חולה מאווירודינמיקה, מעדיפה מכשור רפואי.

והשישית – בכלל הבינה בסוף שנה רביעית שהנדסה מכאנית זה לא לה.

‍

"אבל אם אתחיל בנישה הזו, זה יסנדל אותי לכל הקריירה! (נחש צפע, נחש צפע)".

רק מהמחשבה, צמרמורת במורד הגב. עוד לא הגענו לראיון ראשון וכבר צריכים לקחת את ההחלטה הקריטית ביותר בקריירה!!!!

‍

אז רגע, אפשר לנשום ("שרב כבד"). באתי להרגיע.

אולי סתם הנחנו, ואולי ההוא הממורמר הלחיץ, אבל האמת קצת שונה:

נכון שמעסיק בד"כ מעדיף מישהו מהתחום, אבל זה לא סוף פסוק. עדיין יש אתכם, עם האישיות הכובשת, התשוקה לידע, הלהבה בעיניים, וההבטחה להראות מה אתם שווים אם רק תקבלו צ'אנס (לפחות לפי מה שכתוב בקורות החיים של כולכם). וזה יכול לחפות על חוסר ניסיון.

אני דוגמא לא רעה לזה (תופים, תדהמה ומחיאות כפיים בבקשה). התחלתי במשרה ששילמה אחלה אבל לא עניינה במיוחד (או בכלל) בתחום שלא היה אפילו על הרדאר שלי. תקופה נוראית (המשבר של 2008) ולקח לי "קצת" זמן (שנתיים) למצוא מישהו שבכלל הסכים לדבר איתי (חוסר ניסיון כבר אמרנו, נכון?).

ופתאום התקבלתי, עם אפס ניסיון רלוונטי – מאושר ומבואס – הנדסת התפלה – מה לי ולמים?! ואני בכלל רציתי ביטחוני.

אבל שם (חברה מדהימה) גיליתי שבכל מקום אפשר למצוא את הנישה שמדליקה אותך, שמרימה אותך בבוקר ומלווה אותך הביתה בערב. ושגם אם נמאס, שום דבר לא מונע ממך להגיע לתחומים אחרים, בקצה השני של הספקטרום.

‍

אז אל תחששו, זו לא החלטה גורלית. רק תתחילו איפשהו, ותזרמו משם. ההמשך תלוי רק בכם (ובקורטוב של מזל). ואם מישהו רוצה לשאול, ואולי להתייעץ, אני ממש מעבר למסך.

בהצלחה לבוגרים הצעירים, הלאה לאתגר הבא לבוגרים העייפים, ואהלן, למתייעצים.

מהנדסת צעירה ומסביבה תמונות של תחומים שונים בהם עוסקים מהנדסים מכניים